החלטה בתיק בש"א 4045/05

ביום 10.11.05, בעת חקירתה הנגדית של הנתבעת 2, התברר, כי בידי הנתבעים קלטות ותמלילים של שיחות שניהלה הנתבעת 2 עם התובע 2 בעת הכנת הכתבה, מושא תביעת לשון הרע בתיק זה, אשר לא נכללו בתצהיר גילוי המסמכים שנערך על ידה ביום 25.10.01. לבקשת ב"כ התובעים הופסקה החקירה הנגדית על-מנת שהקלטות והתמלילים הנ"ל יועברו לב"כ התובעים. המשך החקירה הנגדית נקבע ליום 15.12.05.

ביום 12.12.05 הגישו התובעים את הבקשה שבפניי, שכותרתה "בקשה דחופה למתן צו גילוי ועיון ספציפי". על-פי האמור בבקשה, העבירו הנתבעים לב"כ התובעים את התמלילים והקלטות עליהם דובר בדיון הנ"ל מיום 10.11.05, במועד שנקבע, ואולם בפי התובעים בקשה נוספת, לקבל מן הנתבעים קלטות ותמלילים המתעדים שיחות שהתקיימו בינם לבין מר שמשון שושני, מר אמנון רובינשטיין ורו"ח אלי לחמני, המוזכרים בכתבה מושא התביעה.

ביום 13.12.05 הגישו הנתבעים את תגובתם לבקשה. על-פי האמור בתגובה, מדובר בנושא שכבר נדון והוכרע בהחלטת בית המשפט מיום 1.5.02 ב-בש"א 8936/01. בענין זה החליט בית המשפט (מפי כב' סגן הנשיא השופטת מ' ארד, כתוארה אז) לדחות את בקשת התובעים ולקבל את טענת הנתבעים, כי אין להתיר גילויים של תמלילים והקלטות של שיחות עם עדים ועם מקורות עיתונאיים (סעיפים 2. ו' ו-ז' לתצהיר גילוי המסמכים). המדובר, אפוא, בנושא "סגור" שאין כל עילה לחזור ולהידרש אליו. לגופו של ענין נטען, כי החסיון העיתונאי על מקורות מידע אינו חל אך על זהות המקור, אלא גם ובעיקר על תוכן המידע שמסר המקור. בענייננו, המדובר בתיעוד של שיחות עם גורמים שונים, אשר על אף שהסכימו למסור לנתבעים מספר דברים לציטוט, המדובר במקורות חסויים בכל הנוגע למידע אחר שמסרו, שלא לציטוט, לגביו הוסכם כי לא ייחשף מקורו. לפיכך, העובדה כי שמותיהם של הגורמים הנ"ל נזכרים בכתבה, מושא התביעה, ואף מובאים כלשונם דברים שאמרו בנושא הכתבה, אין בה כדי לחשוף את תוכנם של שאר הדברים שהוחלפו בינם לבין הנתבעים בעת שהללו ראיינו אותם לצורך הכנת הכתבה.

התובעים השיבו לתגובה היום (14.12.05) ולטענתם לא מן הנמנע לחזור ולעיין בהחלטה בדבר גילוי ועיון במסמכים, המהווה, מעצם טיבה החלטת ביניים. לגופו של ענין השיבו, כי טרם נאמרה "המילה האחרונה" על-ידי בית המשפט העליון בשאלת חלותו של החסיון העיתונאי על תוכן המידע שמסר מקור, להבדיל מזהות המקור, ואף אם ייקבע כי המידע האמור חוסה תחת החסיון העיתונאי, המדובר בחסיון יחסי שניתן להסיר אותו.

לאחר שבחנתי את הטענות ההדדיות של הצדדים, אני מחליטה לדחות את הבקשה. הטעם העיקרי לכך הוא, כי בעניין זה ניתנה החלטה מנומקת ומפורטת בתאריך 1.5.02 בבקשה דומה שהגישו התובעים באותה עת לחשוף מסמכים שהוזכרו בתצהיר גילוי המסמכים תחת הכותרת "תמלילים והקלטות של שיחות עם עדים ועם מקורות עיתונאיים". בית המשפט דחה את הבקשה והעדיף את נימוקי הנתבעים בעניין זה. אכן, המדובר בהחלטת ביניים אשר ניתן לחזור ולעיין בה כאשר מוכחות נסיבות חדשות שלא עמדו לנגד עיניו של בית המשפט עת נתן את ההחלטה המקורית, ואולם לא כך הם פני הדברים בענייננו. בעת הדיון ביום 10.11.05 התברר, כי הנתבעים לא גילו קלטות ותמלילים של שיחות בין התובע 2 לנתבעת 2, ואולם אין בנתון זה כדי להוות נסיבה חדשה אשר תצדיק לחזור ולעיין בהחלטה שניתנה בדבר המסמכים החוסים תחת החיסיון העיתונאי והחיסיון של חומר שהוכן לקראת משפט. המדובר בשני עניינים שונים, שאין באחד כדי לאצול על משנהו. לבד מנושא תיעוד השיחות עם התובע, לא טענו התובעים לכל נסיבה חדשה או הצדקה אחרת לחזור ו"לפתוח" את שאלת הגילוי והעיון אשר נדונה, כאמור, לפני עת רבה.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לטעמי ראוי כי החיסיון העיתונאי יחול לא רק על זהות המקור אלא גם על תוכן המידע שמסר (ראה: ת.א (י-ם) 455/94 (המ' 4089/96) חברת הכשרת הישוב ואח' נ' רשת שוקן בע"מ ואח', תק-מח 96(3) 844).

סיכומו של דבר. הבקשה נדחית. בתאריך 15.12.05 תימשך חקירתה הנגדית של הנתבעת 2.

ניתנה היום י"ג בכסלו, תשס"ו (14 בדצמבר 2005) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.